כשפנתה אלי אסנת בבקשה למתג את העסק שלה, ידעתי שזה הולך להיות מאתגר,

אבל מי מפחד מאתגרים? יוצא מהם רק דברים טובים.

אסנת מטפלת בטראומות לנשים ונערות בשיטת NLP, טיפול תמציתי שלא חופר בטראומה אלא יוצר ריפוי בלי לגעת בעבר.

לפני שאני מתחילה עם הסקיצות אני מסדרת לעצמי את העקרונות שהלוגו יתבסס עליהם.

אני פונה לקהל יעד של נשים ונערות

רוצה לבטא באווירה את הצמיחה מתוך כאב,

ולהימנע מלהביע חפירה בעבר או טיפול וחיטוט בנפש.

רשמתי כל מילה שעלתה בדעתי וקשורה לנושא,

ניסיתי להקיף אותו מהיבטים שונים ולהוריד מהרמה הרעיונית לויזואל מביע.

בסקיצות הידניות ניסיתי כיוונים שונים של חיבורים אפשריים בסמל או בטיפוגרפיה.

אספתי חומרים, ויזואלים, לוגויים, תמונות שנתנו לי השראה לנושא של טראומה מבחינת הסגנון, הרעיון, צבע, טיפוגרפיה, מנסה לשאוב את הרגש שיכנס ללוגו.

זה השלב שאני חולקת עם ללקוחה את הרעיונות שהתגבשו

בלוגו הזה ניסיתי להעביר את המסר צמיחה מתוך כאב,

כרקע נבחר כתם צבעי מים שחור, מסמל את הדיכאון, הכאב, הבור השחור.

לוגו נוסף שמשדר את הכאב, הלבטים והחלל הפנימי שנוצר בתוך הנפש, והסימן קריאה נותן את התשובה, יש טיפול, אפשר לצאת מזה!

לוגו טיפוגרפי שמשלב בין השם לבין הצמיחה מתוך הטיפול, שבו הנגטיב של האות ס יוצר את הבור והצמיחה.

וסקיצה נוספת שמשלבת בין טיפוגרפיה לרעיון.

בתוך העיגול איירתי ראשי תיבות של השם באנגלית O והאות L.

בצורה הכללית ניתן לראות סכמה של אדם טובע וגל מציף.

הלוגו יותר עמוק מבחינה רעיונית, לא כל מי שיצפה יבין את המסר העמוק אבל המראה הכללי בהחלט משדר טיפול.

רשות הדיבור לאסנת:

אהבתי את הרעיון שעומד מאחורי העיצוב הראשון

חשוב לי לבטא שהצמיחה היא מתוך הכאב,

מן זרימה כזו מהכאב שמובילה לצמיחה.

 העלים קצת מידי ממוחשבים, נותנים לי תחושה של משו סנטתי, מכני. ואני רוצה להעביר תחושה של משהו רך וחדש שנבנה מתוך הכאב.

כדי להכנס ממש לאוירה של טראומה ולחוש את הסבל שעובר מי שחווה טראומה התחלתי כמעט מהתחלה ללמוד את הנושא ובחיפוש מחדש של מקורות השראה, חלקם בעזרת אסנת שניסתה להכניס אותי לאוירה.

ניסינו ביחד להכנס לאוירה, להרגיש את המטופל שחווה טראומה.

"אולי תחושה של אימה שקפאה בזמן. ומתוכה משהו עדין מתחיל לנבוט ולצמוח, משהו חי וחדש, קטן אבל ממשי שנובע מתוך האימה הקפואה.

זה יכול להיות משהו קפוא. זה יכול להיות כלא שסוגר ולא מאפשר חיבור לחיים שבחוץ, זה יכול להיות מן משו כהה לא מוגדר שמבטא כאב.

​​אולי תהום, משהו ששואב למטה ולא מאפשר להמשיך בחיים.​, ​בכל פעם שמנסים להתקדם – שוב נופלים לבור.​​​​

זה יכול להיות המון דברים, וכל אחד יבטא זאת אחרת, לכן מאד קשה לי להגדיר משהו ספציפי. לכן נראה לי שכדאי משהו פחות מוגדר ומוחשי, ויותר משהו מופשט שמבטא את הכאב שלא מרפה, והצמיחה שנובעת מתוכו.

​בעיקר חשוב לי לבטא כאב גולמי, שנשאר כפי שהוא ולא מתרפא, ומתוכו צומח ונובט משהו חי וחדש, מלא בתמצית הכאב. מתוך הכאב מגיעה הצמיחה.​​

בשלב הזה כמעט נשברתי, איך למען ד' אפשר לבטא רעיון כ"כ מופשט לויזואל שיעביר מסר כ"כ תחושתי?

אסנת גם ביקשה שתהיה תחושה אישית של טיפול ולכן ניסיתי את האיור הידני. לורדים, סריקה, הפיכה לוקטור ותוכנות שמדמות צביעה חיה,

אמנם בכללי לוגו בדרך כלל מופיע הלאו של: הלוגו חייב להיות ויקטורי, מינימום פרטים וצבעים, אך החלטתי לשבור את הכללים כדי להגיע לצורניות הנכונה והמביעה ביותר.

ואז ניסיתי לשלב, לשלב בין צביעה ידנית לוקטור שיכניס לאוירה,

לשלב בין הסתגרות לתקוה, בין דיכאון לשחרור.

וזה מה שהגשתי לאסנת בהמון תקווה שהנה, הצלחנו להביע את הרגשות החזקים של המטופל.

אסנת אהבה! וזה מה שהיא כותבת לי: התהלכתי עם הסקיצות במשך היום.. מאד מאד אהבתי את הראשון והשלישי!! הרגשתי שהצלחת לבטא את מה שרציתי.

מרגע לרגע הראשון מוצא חן בעיני עוד יותר. יש בו משהו נוגע ומרגש, והנגיעה של האומנות מאד מיוחדת.

אהבתי מאד את כתמי הצבע, ראיתי את העלים שבתוכו והופתעתי פתאום לגלות שיש שם גם דמות. אהבתי את זה שלא ראיתי אותה מיד, ושיש בזה משהו שמשאיר מקום לחשיבה, ולא מגיש הכל לפה..

כך, שאני בוחרת ללכת על הראשון.

מזל טוב אסנת!